מוזיאון יהודי | יענקל'ס שטעטל - אתר העיירה היהודית | העיירה היהודית

העיירה היהודית

העיירה היהודית באירופה המזרחית הייתה צורת יישוב יהודית בעלת מאפיינים משלה, שונים מאלה של ישוב עירוני או כפרי רגיל.

התפתחות העיירה הייתה במאות 16-18, הן צמחו בעידודה של האצולה הפולנית, כחלק ממשק חכירה של נכסי האצילים. ליהודית בעירות הוצעו תנאי קיום עדיפים על אלה שבערים, שבהן נאבקו התושבים העירוניים היהודים מחשש תחרות כלכלית.

פרנסתם של תושבי העיירה הייתה קשורה במערכת המשקית הפאודלית. באזור במקביל התפתחו בה ענפי פרנסה בלתי תלויים באצולה, כגון ענפי מלכה ומסחר.

למן המחצית השנייה של המאה ה-19, עם התפוררות המשק האחוזתי ועם התאוצה בתהליך הייעור, צומצמו מקורות המחייה בעיירה.

במרכז כלכלת העיירה עמד "יום שוק" שובעי. ביום זה הביאו איכרי הסביבה את תוצרתם למכירה ורכשו את המצרכים הדרושים להם, בהזדמנות זאת היו סועדים את ליבם במסבאות ובבתי מרחץ שבעיירה שהיו בבעלות יהודים.

בהיות העיירה רשות מוניציפאלית עצמאית, בעלת רוב יהודי, היא התאפיינה בצביון יהודי מסורתי פעלו בה מוסדות דת וקהילה עצמאית, מערכת חינוך ומוסדות וולונטריים לעזרה הדדית.

"כלי קודש", הרב, השמש, הגבאים, המלמדים הגבירים, בחורי ישיבה וסתם לומדי תורה היוו הנהגה בלתי מעורערת של הקהל.

הלשון המדוברת הייתה יידיש, לשון תפילה עברית אשכנזית והשפה הגויית שימשה בלשום משא ומתן במחסר ולקשר עם השלטונות וכו'.

השוני העצום בתרבויות המנטליות בין היהודים בעיירה והסביבה הנכרית בפרוש פתחה אצל יהודי העיירה תודעת חריפות חריפה. צמח הווי מיוחד והתפתחה יצירה עממית ענפה.

חיי העיירה אף תפשו מקום נרחב ביצירה הספרותית ביידיש ובעברית, יחס הסופרים היה בדרך כלל אמביוולנטי מאד. הייתה ביקורת חברתית מבוטאת לרוב בהומור. מאידך – אהבה אין קץ להווי העיירה, לנאיביות לאותנטיות של גיבורים.

עם מייטב המתארים את חיי העיירה נמנו: מנדל מוכר ספרים, שלום עליכם, שלום אש, יוסף אופטושו וי.ל. פרץ.

מוטיב העיירה באומנות הפלסטית טופח בקרב ציבור מהגרים ממנה, שהבולט בניהם הוא מרק שאגל.

העיירה הוצגה כסמל לטוב ולתום ויצירות אומנים אלה הוא יד וזכר לעולם היהודי שנחרב.

");